קבלת ערעור המדינה, הרשעת נאשם באיומים והחזרת התיק לבימ"ש השלום לטיעונים לעונש

השופט עודד גרשון :

1.          המשיב הועמד לדין בפני בית משפט השלום בחיפה והואשם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק")  (ת.פ. 1011/07).

לאחר שמיעת ראיות הצדדים, פסק בית המשפט קמא  (כב' השופטת רחל חוזה, סגנית נשיא), ביום 18.5.08, כי לא הוכחו יסודות עבירת האיומים במידת ההוכחה הנדרשת ועל כן החליט לזכות את המשיב מעבירות האיומים שיוחסו לו בכתב האישום.

עם זאת החליט בית המשפט קמא לעשות שימוש בהוראת סעיף 73 לחוק העונשין, ולחייב את המשיב לחתום על התחייבות על סך של 10,000 ש"ח להימנע במשך שנה מיום פסק הדין מכל עבירה שיש בה אלימות כנגד גופו של אדם, לרבות אלימות מילולית.

מכאן ערעורה של המערערת.  המערערת עותרת לקבל את הערעור, להרשיע את המשיב ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא להמשך הטיעון לעונש בפניו.

2.         כתב האישום

בכתב האישום נטען כי ביום 7.1.07, סמוך לשעה 14:30, הגיע המשיב למשרדו של ראש לשכת החקירות בתחנת משטרת חיפה ובמעמד זה פנה הנאשם לרפ"ק שמעון שטרית ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בחייו של אחר, מר שמש צבי, בכך שאמר לו שאם תיק החקירה בו התלונן הנאשם כנגד אותו צבי שמש, לא יפתח ולא יחקר, הוא יפגע בו ויקח את החוק לעצמו ויעשה דין לעצמו. כל זאת אמר הנאשם בכוונה להפחידם.

כן נטען בכתב האישום כי ביום  30.10.06 הגיע המשיב למשרדי הפרקליטות ברח' פל-ים 15 בחיפה. הוא פנה לפרקליט עו"ד יריב נבון, אשר טיפל בסגירת תיק המשטרה בו התלונן המשיב כנגד צבי שמש, פרץ בצעקות על הפרקליט ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בחיי צבי שמש שנגדו התלונן, בכך שאמר לו כי אין לו ברירה, יקח את החוק לידיו ויפעל כנגד האנשים שהרסו את חייו ומסתובבים כיום חופשי ובהמשך הוסיף ואמר שאין לו יותר מה להפסיד וזה פרוייקט חייו וזאת בכוונה להפחידם.

עוד נטען בכתב האישום כי המשיב איים על קצין המשטרה והפרקליט, כאמור לעיל על רקע תיק משטרה, פ"א 15932/04 של תחנת חיפה שבו התלונן כנגד צבי שמש בגין חשד לעבירות שעניינן זיוף שיקים וקבלת דבר במירמה, אשר נסגר עקב החלטת הפרקליטות בחיפה ואי שביעות רצונו של המשיב מצעד זה.

3.         הכרעת דינו של בית המשפט קמא

א.         בית המשפט ציין בהכרעת דינו כי מלכתחילה כפר המשיב בעובדות כתב האישום ובאישומים שיוחסו לו. ברם, במהלך שמיעת הראיות, התברר כי המשיב אינו כופר בכך שאמר לעו"ד נבון ולרפ"ק שטרית כי יקח את החוק לידיו, אולם טען כי האמירה אינה מהווה איום.

ב.         בית המשפט ציין כי עו"ד נבון העיד שקיבל לידיו, זמן קצר לפני האירוע, את הטיפול בתיק המשטרה פ"א 15932/04 הנ"ל שעניינו תלונת המשיב כנגד מר צבי שמש וכי לאחר בדיקת חומר הראיות, החליט לסגור את התיק בשל התיישנות המעשים וכן בשל חוסר ראיות.

            בית המשפט ציין כי לדברי עו"ד נבון, ביום האירוע הגיע המשיב למשרדו, לפתע, ובא בטרוניה על כך שתיק המשטרה נסגר כאשר ניכר בו, במשיב, כי היה נתון בסערת רגשות.  העד נבון סיפר כי בתחילה לא הבין מי הוא המשיב ובאיזה תיק מדובר. בהמשך השיחה, כאשר התברר לו העניין, הוא הסביר למשיב את השיקולים לסגירת התיק וניסה להרגיעו. העד סיפר כי המשיב התרגז ואמר לו כי המשטרה והחשוד בתיק התלונה עשו יד אחת כנגדו והוא אף חושד כי הפרקליטות שותפה בקנוניה כנגדו. בתשובה לכך אמר העד למשיב כי שיקוליו היו מקצועיים גרידא וכי באפשרות המשיב להגיש ערר על ההחלטה בדבר סגירת התיק.

            העד נבון סיפר, כי המשיב לא שעה לדבריו ואמר לו כי :

"אין לו ברירה, דחקנו אותו לפינה והוא יקח את החוק לידיים ויפעל נגד כל האנשים שאחראים לעניין הזה.  הוא אמר שהאנשים האלה הרסו לו את החיים שלו ודיבר גם על החשוד הספציפי באותו תיק שאני טיפלתי, מר שמש, ואמר לי שהבחור הזה הוא נוכל, מסתובב חופשי כאשר המשטרה והפרקליטות נותנים יד לזה. הוא אמר שאין לו ברירה וזה הופך להיות פרוייקט חייו והוא יעשה משהו".

עוד תיאר העד כי המשיב היה נסער מאוד, כעוס, דיבר בטון דיבור גבוה מאוד וכל נסיונותיו של העד להרגיעו לא צלחו. לדברי העד, התנהגותו של המשיב יצרה אצלו תחושה רעה כי הנאשם עלול לקום ולעשות מעשה. לכן, העלה את תוכן הפגישה בכתב ומיען את מכתבו (המוצג נ/3) למשטרת ישראל על מנת שתטפל בעניין.

העד אישר כי המשיב לא נקט מפורשות בשמו של מושא האיום, אך לדבריו היה ברור לו, בשל הקשר הדברים, כי המשיב התייחס למר צבי שמש.

בית המשפט ציין כי עד התביעה עו"ד יריב נבון נחקר ארוכות בחקירה נגדית באשר לפעולות שביצע בתיק החקירה ובאשר למסמכים שלטענת המשיב היו חסרים בתיק.

בית המשפט הוסיף כי מחומר עלה כי בין המשיב לבין צבי שמש, היה קיים סכסוך עסקי, אך סכסוך זה נמצא רק ברקע האירועים ועל כן לא מצא בית המשפט לנכון להיכנס לנבכי פרטיו ולהרחיב בכך את היריעה שלא לצורך בירור העובדות שבכתב האישום.